יום שבת, 26 בינואר 2013

ניחוחות (דרום) צרפתיים - חלק ה'

אחורה בזמן

קמנו רעננים ליום שמשי במיוחד. זו היתה הפתעה לטובה אחרי מזג אוויר הסגרירי ששרר רוב הזמן באזור.
לפנינו היה יום עמוס מלא פעילויות חוץ, כך שהשמש בהחלט היתה נחוצה.
אחרי נסיעה קצרה למדי, הגענו כמעט ראשונים ל-Les Jardins d'Eyrignac, גנים מעוצבים מקסימים.
כל המתחם הרחב בנוי מחלקים שונים של שיחים מעוצבים, מדשאות רחבות, עצים שונים והמון המון ירוק משכר









הבנות נהנו מאוד מהמרחבים, המזרקות והמבוכים בין השיחים, אנחנו נהננו מהשלווה במקום.

אחרי ששבענו מכל היופי הזה, המשכנו לפארק Prehistoparc - אליו התכוונו ללכת לפני כמה ימים, אבל מזג האוויר לא ממש אפשר. זהו פארק קטן למדי, בתוך היער, שמציג סצנות מהחיים בתקופת המערות. הפארק היה די נטוש, אבל הילדונת כבר ציפתה להגיע, אז לא ויתרנו עליו.
הפארק עצמו נחמד, אם כי מעט דל. הטיול ביער נעים ונוח, רובו מוצל, והסצנות נותנות תחושה די אותנטית. שימו לב שיש כמה סצנות יותר בוטות (הריגת ממותה לדוגמא), כך שכדאי להיות רגישים עם ילדים קטנים.



שעת הצהריים כבר התקרבה, והיינו צריכים קצת מנוחה מכל הטבע הזה, אז נסענו ל"עיר הגדולה" הקרובה Les Eyzies שם מצאנו את הרחוב הראשי ובו מסעדה אחת שנראתה עמוסה במיוחד. בה ישבנו. האוכל היה סביר, אבל לא משהו שיש לכתוב עליו...

התחנה האחרונה שלנו להיום היתה, במפתיע, עוד פארק.
הפעם פארק דינוזאורים - Le Conquil Dinosaurs Park
זהו פארק ענק, בתוך אזור מיוער למדיי, שבתוכו מפוזרים המון דינוזאורים מכל התקופות, עם שלטי הסבר (גם באנגלית), מתחמים של פארק חבלים (לא הלכנו, אבל יש לכל הגילאים) ואזור שמדגים מערות מימי קדם.
גם במקרה הזה, היינו די בודדים בפארק, אבל זה לא הפריע לנו בכלל. דווקא נהננו מהשקט.
הכניסה לפארק כרוכה בהליכה די ארוכה מהחניון, שכוללת גם טיפוס קל. מהדרך אפשר לראות טירה מרשימה שמציצה בין העצים.


הסיור בכל הפארק (ללא אטרקציית החבלים) לוקח שעה-שעה וחצי של הליכה רגועה למדי.
הילדונת נהנתה לחקור כל דינוזאור שנקרה בדרכה, פיצית פחות התפעלה, והחליטה לנצל את הזמן לשינה בעגלה.



בילנו לא מעט זמן בפארק, כך שמבחינתנו הוא הוגדר כהצלחה, ועל כן מומלץ. הילדונת נהנתה לטפס לכל אזור שהיה אפשר ולחקור כל מערה ודינוזאור, הטיול בשטח מרגיש כמו טיול-טבע עם ערך מוסף, והפארק ברובו נראה מושקע ומטופח.

עוד קצת טיפוס, וחזרנו לאוטו, משם לבית. עכשיו רק נשאר לקוות שמזג האוויר ישאר נפלא כמו היום.

אבל הוא לא.
הבוקר נפתח בגשם. די סוחף האמת.
אבל הגיע יום שבת. ויום שבת זה יום שוק.
ולא סתם שוק, ה-שוק המפורסם ביותר באזור - שוק יום שבת בSarlat - בירת האיזור.
לקחנו מטרייה וכיסוי גשם לעגלה, ונסענו.
כשהגענו השוק כבר פעל והמה. השוק משתרע על מספר רחובות, ויש בו הכל - מקשקושים לבית ובגדים ועד אוכל ויינות.





הסתובבנו בשוק לא מעט זמן, אבל לא היתה בו את האווירה הקהילתית, האותנטית, שהרגשנו בשוק בפריגור.
עם זאת, רכשנו גבינות, נקניקים, יינות ולחם ונהננו מהטעימות והריחות.

מזג האוויר המשיך להיות סגרירי. נסענו עוד קצת לעיירה La Roque Gageac - עיירה קטנה עד גדות נהר הדורדון. העיירה עצמה נראתה די נטושה. היתה כבר שעת צהריים, אז החלטנו לחפש מקום לאכול - ונכנסנו למסעדה שנראתה נחמד.
בדיעבד - זו היתה טעות. המסעדה היתה גרועה - שירות אנטיפטי, אוכל בקמצנות קיצונית ואפילו לא טעים במיוחד.
מהעיירה אפשר לצאת לשיט על הדורדון, אטרקציה שרצינו לחוות - אבל החלטנו לדחות אותה למחר, בתקווה שיהיה יום נעים יותר.




ובכל זאת, היום עוד לא היה קרוב לסיומו, אז שינינו מעט את המסלול, ונסענו לChateu de Castelnaud, שנמצאת במרחק של 5 ק"מ מלה-רוק. כבר ממרחק אפשר לראות את הטירה העצומה הזו, והגודל רק מתעצם כשנכנסים בשעריה.
הסיור בטירה מרתק - מעבר בין חדרים עתיקים, מדרגות צרות, תערוכה של כלי נשק עתיקים, חומות גבוהות ונופים מפעימים. הבנות מאוד נהנו מהאווירה והחללים הגדולים עם התקרות הגבוהות. בהחלט שווה ביקור.



 
החלטנו לסיים את היום הזה בגישה אופטימית, ונסענו לנוח בבית.
יום ראשון כבר הביא איתו מזג אוויר שמשי יותר. היה קר למדי אבל הגשם פסק והיה אפשר לראות קצת שמש.
מכיוון שאתמול כל כך נהננו בטירה, החלטנו לשחזר את ההצלחה, ונסענו ישר לChateu de Beynac - טירה מרשימה מהמאה ה-12.
גם פה לא התאכזבנו, החומות הגבוהות, אווירת ימי הביניים, האבנים הגדולות - הכל משרה אווירה קסומה שכזו, תענוג להסתובב.




כשיצאנו מהטירה, מזג האוויר היה שמשי וקצת קריר, אז הלכנו לשוט על הדורדון. השיט על הנהר נעשה בסירות גברה (Gabarre) - סירות עץ עם תחתית שטוחה. בלונלי פלנט אמרו שזה שווה את הזמן והכסף, ולנו זה נראתה דרך טובה להעביר את הזמן ולחוות משהו אחר.
עלינו לסירה הקטנה, קיבלנו טייפ עם אוזניות שתרגם לנו את ההסברים בצרפתית שנאמרו בדרך ויצאנו לשוט.
מה אומר...היה נחמד. שיט פסטורלי, מצידי הנהר רואים טירות כאלו ואחרות....אבל זה לא היה מעורר התפעלות. את הכל אפשר לראות גם מהכביש, ולא מצאתי ערך מוסף גדול לשיט בסירה.



לסיומו של היום, נסענו ל-Jardins de Marqueyssac - גנים ענקיים ומעוצבים.
התמונות שראינו באתר ועלון שלהם ממש גרמו לנו לרצות להגיע.
בפועל - זה היה די מאכזב. המקום גדול מאוד, המון מסלולי הליכה בתוך מין חורשה, ובכניסה שיחים מעוצבים (שהם אכן היו הכי מרשימים).
היה מבוך נחמד משיחים לקראת היציאה - זו היתה אטרקציה חביבה לילדונת. אבל לא הייתי ממליצה לסע במיוחד דווקא לשם...



אחרי יום עמוס ומגוון, חזרנו לבית שלנו, ללילה האחרון בו. עוד נשאר לארוז הכל ולהפרד מהמקום שהפך לבית כבר, אחרי מעל שבוע. נשארו לנו רק עוד יומיים בצרפת, ואנחנו לא ממש רוצים לעזוב...



יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

ניחוחות (דרום) צרפתיים - חלק ד'

צוק ושוק

בוקר חדש. עדיין לא רואים את השמש.
אבל זה לא מונע מאיתנו לצאת ולטייל.
היעד הראשון להיום מעט מרוחק, אז יצאנו מוקדם.
כל יום רביעי (ושבת) מתקיים שוק ססגוני בPérigueux, שנמצאת בצפון האזור, וכיוון שאנחנו מכורים לשווקים, כיוונו את הרכב צפונה.
חנינו ליד הקתדרלה הגדולה - קתדרלת St Front. חלל הקתדרלה מאוד מרשים, עם חלונות מקושטים ועוגב ענקי. שווה הצצה.


ממש לידה משתרע על גבי כמה רחובות וככרות שוק מקסים למכירת מזון - פירות, ירקות, גבינות, יינות, נקניקים ועוד.
בין לבין יש חנויות קטנות וקונדיטוריות (אתם חייבים לטעום את המקרונים!).

אל תוותרו על חווית השווקים, בצרפת ובכלל. זו אחת הדרכים הנפלאות ביותר לראות את החיים האמיתיים, לפגוש את האוכלוסיה המקומית, ולטעום טעמים חדשים.











אחרי הסתובבות לא קצרה בשוק וטעימת שלל גבינות, המשכנו בסיבוב קצר בעיר. זו עיר יפה, עם סמטאות צרות ומבנים עתיקים. נעים מאוד להסתובב בה.
מזג האוויר מעט השתפר, ושעת הצהריים התקרבה, כך שנכנסנו חזרה לאוטו ונסענו לBrantome - שמוגדרת כ"ונציה של הפריגור". אז ונציה היא לא, אבל כן זורם בתוכה נהר דרון המרשים, ומסביבו שלל מבנים גותיים.


ארוחת הצהריים היתה מאוד מוצלחת ובכלל כל אזור הנהר מנוקד במסעדות קטנות ומבטיחות.
הסיור בעיר (הקטנה למדי) כלל בעיקר את אזור הנהר, שם הבנות נהנו מאוד מהצצה דרך החומות לנהר וחיפוש ברווזים.
אנחנו נהננו מהתפאורה מסביב.
ברווזים ברווזים, בואו הביתה!

מזג האוויר חזר להיות קריר, והחלטנו לסיים את היום ולתת לבנות לנוח קצת בדרך ה(די) ארוכה חזרה לבית.
















הבוקר מביא איתו כוחות מחודשים. כצפוי, מזג האוויר סגרירי, אבל כבר התרגלנו.
הבנות כבר איקלמו את המקום וקוראות לבית שלנו בכפר "ה-בית", הן מסתובבות בו מאוד בטבעיות.
גם אנחנו כבר התרגלנו לחיים בכפר צרפתי קטן ונינוח - אמצנו לנו מאפייה מקומית למנת הקרואסון היומית, וכל יומיים לערך מגיע לכיכר הכנסייה אופה הלחמים המקומי ממנו אנחנו קונים לחם טרי ומשובח.

המסלול היום פונה דרומה ממקום מגורנו, לאיזור לוט (Lot).
בירת האזור היא העיר Cahors - עיר גדולה יחסית (מעל 20 אלף תושבים). העיר יושבת על גדות נהר לוט הרחב ויש בה אווירה קצת יותר סואנת משאר הכפרים שבקרנו בהם.
התחלנו בביקור בקתדרלת St Etienne - קתדרלה גדולה ומרשימה, בתוכה ניצבים פסלים מוזהבים וסביבה גינה מטופחת


דחלי, דחלי, דחלילים...

משם המשכנו לכיכר העיר, שלידה לשכת המידע לתיירים - הבנות כצפוי התלהבו מהמזרקה.
עוד סיור קצר בסמטאות העיר העתיקות והיפות, והמשכנו בדרך. אנחנו פחות מתחברים לערים גדולות....


בבוקר של אותו היום, הילדונת בקשה "עוד מערה אחת, וזהו!". במקור לא התכוונו לבקר בעוד מערה, אבל, אם הילדה מבקשת, ובמקרה אנחנו ליד אחת שנחשבת מיוחדת - למה לא?
אז נסענו. למערת Pech Merle שהתגלתה בשנת 1922 ובתוכה יש ציורי קירות ונטיפים. הסיור במערה הוא מודרך, ולרוב בצרפתית (אפשר לקבל חוברת הסברים בשפות אחרות, כולל עברית). במקרה כל הקבוצה שרצתה לסייר במערה דברה אנגלית. כך שהסיור נעשה באנגלית והיה אחד מהטובים ביותר שחווינו.
המערה מאוד מיוחדת וכוללת ציורים ברורים וחללים ייחודיים, וגולת הכותרת היא טביעות רגליים של נער מתקופת המערות. הסיור במערה נמשך כשעה לערך, והביקור בה מוגבל ל700 איש ליום, כך שאם אתם מגיעים בתקופות עמוסות - הזמינו מראש. כך או כך - המערה בהחלט שווה ביקור, וטוב שלא ויתרנו עליה.

אחרי נסיעה קצרה הגענו לאחד הכפרים היפים ביותר שראינו בטיול - Saint Cirq Lapopie
הכפר הקטן יושב גבוה מעל נהר לוט, וכולו בנוי במדרון. חונים למעלה ומתחילים לרדת (או להפך).
המקום מאוד תיירותי - אנחנו ביקרנו מחוץ לעונה, כך שזה לא מאוד הפריע, אבל יש להניח שבעונה הכפר מתמלא בתיירים, ואפשר לראות גם שהוא בנוי לכך - כל הכפר הוא מסעדות או חנויות. לנו, כאמור, זה לא הפריע.


עצרנו לארוחת צהריים מצויינת במסעדה מקומית - אחת הטובות שאכלנו באזור,
והמשכנו לתור את הכפר. אחת האטרקציות בכפר הוא טיפוס לראש גבעה, שעל פסגתה הריסות טירה.
הטיפוס די קליל, הבנות צלחו אותו בקלות, ומלמעלה נשקפים נופים מדהימים של כל העמק





 המשכנו להסתובב עוד קצת בסמטאות, בדרכנו חזרה למעלה לחניון. לרדת את העיר זה קל, אבל לעלות חזרה...

הפסקת תה

הבנות כבר היו עייפות, וגם אנחנו קצת הותשנו, כך שהחלטנו לבחור עוד יעד אחד ליום הזה, אבל במרחק של שעה נסיעה לערך, כדי שכולם (טוב, חוץ מהנהג..) יוכלו קצת לנוח.
וכך, לאחר מנוחת צהריים בדרכים, מצאנו את עצמנו בRocamadour - אחד מהכפרים המפורסמים ביותר בדורדון.
רוקמדור נצבת על צוק. גבוה. בראשה טירה עתיקה, מתחת חדרי תפילה ועוד מטה שאר הכפר.


חנינו למטה. בכניסה לכפר.
הכפר עצמו נאה, עם בתים עתיקים ומרצפות אבן. אבל הוא תיירותי להחריד, וכל החנויות עוסקות בתיירים ומה שקשור אליהם. לא ממש התחברנו לאווירה הזו.



בשביל להגיע למעלה, לוקחים מעלית. כן, יש מעלית באמצע הכפר (בתשלום כמובן) שלוקחת אותך הישר לאזור חדרי התפילה. רעיון נחמד מאוד.
בחדרי התפילה אפשר למצוא פסל קטן של "המדונה השחורה", שעבורה נהרו המוני מאמינים בימי הביניים, וגם כיום לא חסרים לה מבקרים. יש שם עוד כמה חדרי תפילה ומוצגים דתיים, אבל עיקר החוויה היה הגובה והנוף - למטה ירוק ולמעלה צוקים גבוהים. לטירה לא עלינו, כי הכניסה לא התאפשרה באותו הזמן, רק נסענו לראות אותה מבחוץ. מחזה מרהיב.


הערב כבר התקרב, למרות האור הרב ששרר בחוץ, וכולנו כבר היינו עייפים. היה יום מאוד מוצלח, אבל עכשיו צריך קצת לנוח.