ניחוחות (דרום) צרפתיים - חלק ד'

צוק ושוק

בוקר חדש. עדיין לא רואים את השמש.
אבל זה לא מונע מאיתנו לצאת ולטייל.
היעד הראשון להיום מעט מרוחק, אז יצאנו מוקדם.
כל יום רביעי (ושבת) מתקיים שוק ססגוני בPérigueux, שנמצאת בצפון האזור, וכיוון שאנחנו מכורים לשווקים, כיוונו את הרכב צפונה.
חנינו ליד הקתדרלה הגדולה - קתדרלת St Front. חלל הקתדרלה מאוד מרשים, עם חלונות מקושטים ועוגב ענקי. שווה הצצה.

ממש לידה משתרע על גבי כמה רחובות וככרות שוק מקסים למכירת מזון - פירות, ירקות, גבינות, יינות, נקניקים ועוד.
בין לבין יש חנויות קטנות וקונדיטוריות (אתם חייבים לטעום את המקרונים!).

אל תוותרו על חווית השווקים, בצרפת ובכלל. זו אחת הדרכים הנפלאות ביותר לראות את החיים האמיתיים, לפגוש את האוכלוסיה המקומית, ולטעום טעמים חדשים.



אחרי הסתובבות לא קצרה בשוק וטעימת שלל גבינות, המשכנו בסיבוב קצר בעיר. זו עיר יפה, עם סמטאות צרות ומבנים עתיקים. נעים מאוד להסתובב בה.
מזג האוויר מעט השתפר, ושעת הצהריים התקרבה, כך שנכנסנו חזרה לאוטו ונסענו לBrantome - שמוגדרת כ"ונציה של הפריגור". אז ונציה היא לא, אבל כן זורם בתוכה נהר דרון המרשים, ומסביבו שלל מבנים גותיים.

ארוחת הצהריים היתה מאוד מוצלחת ובכלל כל אזור הנהר מנוקד במסעדות קטנות ומבטיחות.
הסיור בעיר (הקטנה למדי) כלל בעיקר את אזור הנהר, שם הבנות נהנו מאוד מהצצה דרך החומות לנהר וחיפוש ברווזים.
אנחנו נהננו מהתפאורה מסביב.

ברווזים ברווזים, בואו הביתה!

מזג האוויר חזר להיות קריר, והחלטנו לסיים את היום ולתת לבנות לנוח קצת בדרך ה(די) ארוכה חזרה לבית.
















הבוקר מביא איתו כוחות מחודשים. כצפוי, מזג האוויר סגרירי, אבל כבר התרגלנו.
הבנות כבר איקלמו את המקום וקוראות לבית שלנו בכפר "ה-בית", הן מסתובבות בו מאוד בטבעיות.
גם אנחנו כבר התרגלנו לחיים בכפר צרפתי קטן ונינוח - אמצנו לנו מאפייה מקומית למנת הקרואסון היומית, וכל יומיים לערך מגיע לכיכר הכנסייה אופה הלחמים המקומי ממנו אנחנו קונים לחם טרי ומשובח.

המסלול היום פונה דרומה ממקום מגורנו, לאיזור לוט (Lot).
בירת האזור היא העיר Cahors - עיר גדולה יחסית (מעל 20 אלף תושבים). העיר יושבת על גדות נהר לוט הרחב ויש בה אווירה קצת יותר סואנת משאר הכפרים שבקרנו בהם.
התחלנו בביקור בקתדרלת St Etienne - קתדרלה גדולה ומרשימה, בתוכה ניצבים פסלים מוזהבים וסביבה גינה מטופחת

דחלי, דחלי, דחלילים...

משם המשכנו לכיכר העיר, שלידה לשכת המידע לתיירים - הבנות כצפוי התלהבו מהמזרקה.
עוד סיור קצר בסמטאות העיר העתיקות והיפות, והמשכנו בדרך. אנחנו פחות מתחברים לערים גדולות....

בבוקר של אותו היום, הילדונת בקשה "עוד מערה אחת, וזהו!". במקור לא התכוונו לבקר בעוד מערה, אבל, אם הילדה מבקשת, ובמקרה אנחנו ליד אחת שנחשבת מיוחדת - למה לא?
אז נסענו. למערת Pech Merle שהתגלתה בשנת 1922 ובתוכה יש ציורי קירות ונטיפים. הסיור במערה הוא מודרך, ולרוב בצרפתית (אפשר לקבל חוברת הסברים בשפות אחרות, כולל עברית). במקרה כל הקבוצה שרצתה לסייר במערה דברה אנגלית. כך שהסיור נעשה באנגלית והיה אחד מהטובים ביותר שחווינו.
המערה מאוד מיוחדת וכוללת ציורים ברורים וחללים ייחודיים, וגולת הכותרת היא טביעות רגליים של נער מתקופת המערות. הסיור במערה נמשך כשעה לערך, והביקור בה מוגבל ל700 איש ליום, כך שאם אתם מגיעים בתקופות עמוסות - הזמינו מראש. כך או כך - המערה בהחלט שווה ביקור, וטוב שלא ויתרנו עליה.

אחרי נסיעה קצרה הגענו לאחד הכפרים היפים ביותר שראינו בטיול - Saint Cirq Lapopie
הכפר הקטן יושב גבוה מעל נהר לוט, וכולו בנוי במדרון. חונים למעלה ומתחילים לרדת (או להפך).
המקום מאוד תיירותי - אנחנו ביקרנו מחוץ לעונה, כך שזה לא מאוד הפריע, אבל יש להניח שבעונה הכפר מתמלא בתיירים, ואפשר לראות גם שהוא בנוי לכך - כל הכפר הוא מסעדות או חנויות. לנו, כאמור, זה לא הפריע.

עצרנו לארוחת צהריים מצויינת במסעדה מקומית - אחת הטובות שאכלנו באזור,
והמשכנו לתור את הכפר. אחת האטרקציות בכפר הוא טיפוס לראש גבעה, שעל פסגתה הריסות טירה.
הטיפוס די קליל, הבנות צלחו אותו בקלות, ומלמעלה נשקפים נופים מדהימים של כל העמק

 המשכנו להסתובב עוד קצת בסמטאות, בדרכנו חזרה למעלה לחניון. לרדת את העיר זה קל, אבל לעלות חזרה...

הפסקת תה

הבנות כבר היו עייפות, וגם אנחנו קצת הותשנו, כך שהחלטנו לבחור עוד יעד אחד ליום הזה, אבל במרחק של שעה נסיעה לערך, כדי שכולם (טוב, חוץ מהנהג..) יוכלו קצת לנוח.
וכך, לאחר מנוחת צהריים בדרכים, מצאנו את עצמנו בRocamadour - אחד מהכפרים המפורסמים ביותר בדורדון.
רוקמדור נצבת על צוק. גבוה. בראשה טירה עתיקה, מתחת חדרי תפילה ועוד מטה שאר הכפר.

חנינו למטה. בכניסה לכפר.
הכפר עצמו נאה, עם בתים עתיקים ומרצפות אבן. אבל הוא תיירותי להחריד, וכל החנויות עוסקות בתיירים ומה שקשור אליהם. לא ממש התחברנו לאווירה הזו.

בשביל להגיע למעלה, לוקחים מעלית. כן, יש מעלית באמצע הכפר (בתשלום כמובן) שלוקחת אותך הישר לאזור חדרי התפילה. רעיון נחמד מאוד.
בחדרי התפילה אפשר למצוא פסל קטן של "המדונה השחורה", שעבורה נהרו המוני מאמינים בימי הביניים, וגם כיום לא חסרים לה מבקרים. יש שם עוד כמה חדרי תפילה ומוצגים דתיים, אבל עיקר החוויה היה הגובה והנוף - למטה ירוק ולמעלה צוקים גבוהים. לטירה לא עלינו, כי הכניסה לא התאפשרה באותו הזמן, רק נסענו לראות אותה מבחוץ. מחזה מרהיב.

הערב כבר התקרב, למרות האור הרב ששרר בחוץ, וכולנו כבר היינו עייפים. היה יום מאוד מוצלח, אבל עכשיו צריך קצת לנוח.

ניחוחות (דרום) צרפתיים - חלק ג'

אנשי המערות

אזור הפריגור עמוס במערות. זו אחת מאטרקציות האזור - מערות פרה-היסטוריות עם ציורים של האדם הקדמון, מערות נטיפים, מערות שנוסעים בהן ברכבת, או שטים בסירה, מערות שהגישה אליהן ברגל או במעלית, מערות מתחת לאדמה או בתוך הצוקים וההרים. המגוון עצום, ולא פשוט היה לבחור לאילו מערות ללכת.

הבחירה הראשונה שלנו היתה אחת מהמערות המומלצות ביותר באזור, מערת נטיפים מדהימה ומאוד ייחודית - Gouffre de Padirac. המערה נמצאת בצד המזרחי של הפריגור וקל מאוד למצוא אותה.

כבר לפני הכניסה למערה ראינו בור גדול באדמה. ממש ממש גדול.
נכנסנו פנימה והתחלנו את הסיור.
קודם כל, מי שמגיע עם ילדים קטנים - הצטיידו במנשא. עגלה לא ממש אפשרית כאן.
יורדים במדרגות למטה. לא הרבה. עד שמגיעים לפתחה של מעלית.
זו מעלית שקופה, ממש בראש הבור הגדול שראינו בחוץ.
איתה יורדים עד לפתח המערה (יש גם מדרגות למי שמתעקש).

בור גדול ומעלית בצידו

פתח המערה - אי שם למטה

 עוד כמה מדרגות למטה, ונכנסים למערה. המערה התגלתה ב1889, ובתוכה זורם נהר, 103 מטר מתחת לפני הקרקע.
הסיור במערה מתחיל בשביל לא ארוך, על גדות הנהר שמסביב יש תאורה רכה ונטיפים וזקיפים מכל עבר, עד שמגיעים לרציף הסירות הקטן. שם עולים על סירה בקבוצות של 10 אנשים, עם מדריך שמשיט את הסירה בתוך המערה לאורך קילומטר של נהר. מחזה מרהיב!
בתום השיט יורדים לסיור מודרך בשאר המערה (ההדרכה בצרפתית, אך המדריכה תרגמה לאנגלית למי שביקש), סיור שכולל מעל 300 מדרגות. לצלם במערה זה בלתי אפשרי, אבל מומלץ בחום להכנס לאתר ולהתרשם - יש שם סיור וירטואלי במערה.

יצאנו מהמערה, התרגלנו מחדש לאור יום, ונסענו לכפר האדום - Collonges La Rouge במטרה גם למצוא שם ארוחת צהריים. הכפר נמצא ברשימת הכפרים היפים בצרפת, והוא בהחלט מצדיק את שמו - כולו בנוי מאבנים אדומות.

הסיור בכפר הוא ברגל בלבד, אין אפשרות להכנס עם הרכב (אותו משאירים בחניון בכניסה לכפר), אבל הכפר בהחלט שווה סיור. חנויות קטנות וייחודיות נמצאות בתוך סמטאות של מבנים אדומים עם גגות שחורים, אווירה מאוד רגועה ונוף של שדות ירוקים.
עצרנו לארוחת צהריים נעימה בפיצריה משודרגת, עם פיצות קצת יותר ייחודיות מהרגיל, ובחוץ התחיל גשם סוחף. איכשהו ברגע שסיימנו לאכול, הגשם הפסיק, השמיים התבהרו והשמש יצאה, והמשכנו להסתובב בכפר לעוד שעה קצרה.

 את סוף היום בילנו בסופר המקומי כדי להצטייד לשאר הימים - כרגיל חוויה פוקחת עיניים ביחס למחירי המזון בארץ ובאירופה. שם זול יותר...

הבוקר הגיע עם שמיים אפרוריים, עוד יום מצויין לביקור במערה. שם גם ככה קר, אבל לפחות לא ירד עלינו גשם.
לשם כך נסענו לצד המרכזי-מערבי של הפריגור השחור, למערת Grotte de Rouffignac
הסיור במערה נעשה ע"י רכבת קטנה, והגענו ממש רגע לפני שהיא נסגרת למנוחת הצהריים שלה.
השם הנוסף שניתן למערה היא "מערת 100 הממותות" בגלל שפע ציורי הקיר שיש בה, בכללן גם ציורי ממותות רבים.
החוויה עצמה מאוד נחמדה, נכנסים למערה חשוכה וקרירה, עולים על רכבת קטנה שמסיירת בתוך מבוך של סמטאות במערה הענקית. ההסברים הם בצרפתית, אבל אפשר להשכיר נגן עם הסברים באנגלית. בסוף הסיור מגיעים לחלל גדול, בו אפשר לרדת מהרכבת, ולראות המון ציורים שצויירו על תקרת המערה. מדהים לראות ציורים ברורים שצויירו לפני עשרות אלפי שנים. בכל מקרה, אל תשכחו להצטייד בביגוד חם, כי מתחת לפני האדמה קררר!
הבנות די נהנו מהביקור, בעיקר מהנסיעה ברכבת, אם כי לקראת הסוף הן כבר אבדו את הסבלנות. אח"כ כל ביקור במערה גרר בקשות לרכבת מצד הפיצית...

בתום הביקור במערה כבר הגיעה שעת הצהריים, ומזג האוויר לא השתפר במיוחד.
החלטנו לסע לעיר Montignac הקרובה יחסית כדי למצוא מסעדה וכדי לקפוץ לתחנת מידע לתיירים - בעיקר כדי לראות מה צופן לנו העתיד בנושא מזג האוויר.
העיר עצמה הרגישה די נטושה, ותחנת המידע היתה סגורה לצהריים, אז בנתיים נהננו מארוחת צהריים במסעדה. זה כמובן אחרי שהצלחנו לצלוח את התפריט שהיה כולו בצרפתית.
במקור התכוונו לסע לפארק פרהיסטורי. אבל כשהגענו לשם, מזג האוויר היה סגרירי במיוחד והפארק נראה נטוש.
החלטנו להסתובב - בנתיים הבנות ישנו בשלווה באוטו - ולסע למערות המפורסמות ביותר באזור Grotte de Lascaux & Lascaux II - מערות לסקו.
המערות התגלו ב1940, על ידי כמה צעירים שהלכו לחפש את הכלב שלהם שברח.
הן מכילות ציורי מערות מדהימים ומאוד מפורטים, בכמה צבעים, שמוערכים מלפני 15-17 אלף שנה.
המערה המקורית היתה פתוחה לציבור, אך עם הזמן התגלה שהנשימה וחום הגוף של האנשים הורסים את הציורים, כך שהיא נסגרה למבקרים, ובמשך 11 שנה עמלו 20 אמנים על הכנת מערת העתק.
בהתחלה זה קצת מאכזב להכנס למערת העתק, ולא לדבר האמיתי. אבל אחרי שנכנסים ורואים את הציורים במערה - האכזבה נעלמת. הציורים בלסקו היו מהיפים ביותר שראינו באזור.
הסיורים במערה הם עם מדריך, יש קבוצות עם הדרכה באנגלית. לילדים קטנים היא פחות מתאימה אבל פיצית התנהגה די יפה בתוך מנשא צד צמוד אליי. כך או כך - תמונות מהמערות אני לא יכולה להראות, כי אסור לצלם. אבל אפשר לראות באתרים השונים.

שעה לאחר מכן כבר היינו חזרה בבית שלנו. הדרך כרגיל היתה מלאה בשדות ויערות.
הגידולים העיקריים באזור הם טבק, חמניות ותירס, ורואים שדות תירס עצומים בכל פינה. רובם כבר היו רגע לפני ייבוש סופי, אבל מדי פעם עוד אפשר לראות שדות ירוקים, עם צמחי התירס שנישאים לגובה מרשים.

המון המון

תירס

 

ניחוחות (דרום) צרפתיים - חלק ב'

בדרכים

השעה היתה כבר אחרי שמונה בערב כשהגענו למלון במרסיי.
אחרי חיפושים נרחבים בחרנו להזמין חדר משפחתי במלון All Seasons דרך אתר Hotels- בחירה שהתגלתה כמצויינת.
הגענו למלון קטן למדי, לא במרכז העיר. המלון עצמו מודרני מאוד, הצוות דובר אנגלית ומאוד אדיב.
החדר שלנו היה חדר משפחתי שכלל מסדרון שממנו יוצאים שני חדרי שינה נפרדים, בכל אחד מיטה זוגית או 2 מיטות.
המחיר ללילה היה קצת מתחת ל100 יורו וכלל גם ארוחת בוקר וWiFi חינם. יש חנייה למלון בתשלום יומי - מאוד נוח.

ארוחת הערב באותו היום כללה פיצה מהפיצריה ליד המלון. אוכל זריז אבל פיצה לא רעה בכלל.
סידורים אחרונים וכולם הלכו לישון. מנוחה אחרי יום ארוך.

בבוקר קמנו די מוקדם, בתקווה לצאת מהר לדרך, כי מצפה לנו דרך ארוכה.
ארוחת הבוקר במלון היתה מאוד נחמדה, לא מפוארת, אבל מספקת ביותר.
צ'ק אאוט, כיוון הGPS - ולדרכים.
את רוב הדרך עשינו בכבישי אגרה (שגבו מאיתנו במצטבר כמעט 50 יורו), עשינו עצירות קלות למתיחת רגליים וארוחת צהריים. שאר הזמן נסענו. הבנות התנהגו למופת, ובזמנים הקשים יותר חברנו ה-DVD היה לעזר רב.

לקראת ערב, הגענו ללאנזק (Lanzac), כפר קטן אי שם בדורדון.
את הבית שלנו שם גילינו דרך טיפ באתר "למטייל" מלפני שנתיים לערך.
יצרנו קשר עם בעלי הדירה דרך האתר שלהם, וקבלנו הצעת מחיר של 350 יורו ל-8 לילות.

הגענו לבית חמוד, עם 2 חדרי שינה, סלון ועליית גג וגינה עם נדנדות.
הבנות ישר רצו לשחק.
הבית פרטי ומאובזר לגמרי כולל מטבח עם תנור אפייה ומכונת כביסה. מומלץ מאוד למשפחות.
ממש ליד הבית ישנה כנסייה עם שעון גדול שמצלצל כל שעה, והאזור כולו שקט מאוד, רגוע וירוק. תענוג.

בית קטן ונעים

 

ולידו כנסיה

מכיוון שהגענו לעיירה ביום ראשון, כל הסופרים היו סגורים.
כך שלאחר התארגנות קצרה, נסענו לעיר הקרובה (Souillac) לחפש מסעדה לארוחת ערב.
גם בגזרה הזו הרבה היה סגור, אבל אחרי מעט חיפושים מצאנו ספק בית קפה ספק מסעדה,
ואחרי התעמקות בתפריט הצלחנו להזמין כמה מנות, אחת מהן היתה כריך עם דבש ואגוזי-מלך לצד צ'יפס וסלט. מסתבר שזה מאכל מקומי. לא רע.

שנת הלילה היתה מצויינת, ובגלל שמזג האוויר היה קריר והשמש עולה רק אחרי שבע, הבנות ישנו עד מאוחר. תענוג שנמשך לאורך כל זמננו בדורדון.  אפשר בהחלט לשקול ליבא את זה לארץ...
ארוחת הבוקר כללה קרואסון שקדים נפלא ממאפייה מקומית. תענוגות צרפת.
ויצאנו לדרך.

ניחוחות (דרום) צרפתיים - חלק א'

התחלות

"בוא נטוס לדורדון!"
"לאיפה?"
"לדורדון. זה בדרום צרפת"
"למה? מה יש שם?"
"יש שם מערות. ואזורים כפריים. ונהר גדול. אולי כמה. אה, יש גם טירות"
"טוב. בואי נטוס לדורדון"

אז החלטנו לטוס לדרום צרפת. אזור הדורדון. למעשה האזור הכללי נקרא הפריגור השחור.
זהו אזור בדרום צרפת, צפונית לפרובנאס, דרומית לפריז.
לא מהאזורים שהרבה ישראלים שמעו עליו. כך מסתבר.
בקיץ הוא מאוד פופולארי ועמוס. אבל אנחנו בחרנו לטוס קצת מחוץ לעונה, בסוף ספטמבר.
עמוס כבר לא היה. להפך.

זה בערך האיזור (מסומן באדום)

רכשנו כרטיסי טיסה למרסיי (Marseille) עם חברת Air-France. במקרה התגלה לנו שזהו קו חדש שלהם, כך שהמחירים היו זולים למדי. רווח נקי שלנו. הזמנו רכב מראש והתחלנו לחקור את האיזור.

טיפ! אם אתם נוסעים לאזור מסויים ולא רוצים לרכוש ספר טיולים שלם של המדינה, באתר של הלונלי פלנט אפשר לקנות פרקים מתוך ספרים שלהם. עולה כמה פאונדים בודדים, ומקבלים ספר איכותי ומקיף (באנגלית כמובן) שאותו אפשר להדפיס ולקחת.

בשביל בניית המסלול נעזרנו בספר של הלונלי פלנט ובאתר לטיולים מאורגנים באזור שבו היה מפורט מסלול מלא לדורדון. זה נתן לנו בסיס מאוד נוח שאפשר להתחיל ממנו.

החלטנו לטוס ל-12 יום, מתוכם 10 ימי טיול מלאים. הבחירה בנחיתה במרסיי התבססה קודם כל על מחירי הטיסות והלינה במרסיי לעומת פריז. מבחינת מרחק ממרסיי או פריז לאזור הדורדון - הדרך היא די ארוכה בשני המקרים, אזור של 5-6 שעות נסיעה. ניתן כמובן לטוס בטיסות פנים לערים שונות בדורדון.
בנוסף הוחלט לבלות בסוף הטיול יום נוסף במרסיי, לפני החזרה לארץ.
כך שתכנון המסלול הכללי היה - נחיתה ולינה במרסיי --- נסיעה לדורדון (יום נסיעה די מלא) --- 7 ימי טיול בדורדון --- נסיעה חזרה למרסיי (שוב יום נסיעה) --- יום טיול במרסיי --- חזרה לארץ.

אחרי שראש השנה עבר, ארזנו את שלל חפצנו, ארגנו את 2 הבנות (בת כמעט 5 ובת 1.5), ויצאנו לשדה התעופה.

טסנו בטיסת צהריים, בחירה מצויינת. הטיסה עברה בנעימים, ונחתנו במרסיי שטופת השמש. הרבה שמש. גם ב6 בערב.
מיד הלכנו לאסוף את הרכב שהזמנו מEuropcar. שם גילינו תור ארוך מאוד מאוד. אחרי המתנה די מייאשת של שעה וחצי (!) עם שתי בנות עייפות ורעבות, קבלנו רכב ונווטנו בהצלחה למלון.