אנשי המערות
אזור הפריגור עמוס במערות. זו אחת מאטרקציות האזור - מערות פרה-היסטוריות עם ציורים של האדם הקדמון, מערות נטיפים, מערות שנוסעים בהן ברכבת, או שטים בסירה, מערות שהגישה אליהן ברגל או במעלית, מערות מתחת לאדמה או בתוך הצוקים וההרים. המגוון עצום, ולא פשוט היה לבחור לאילו מערות ללכת.
הבחירה הראשונה שלנו היתה אחת מהמערות המומלצות ביותר באזור, מערת נטיפים מדהימה ומאוד ייחודית - Gouffre de Padirac. המערה נמצאת בצד המזרחי של הפריגור וקל מאוד למצוא אותה.
כבר לפני הכניסה למערה ראינו בור גדול באדמה. ממש ממש גדול.
נכנסנו פנימה והתחלנו את הסיור.
קודם כל, מי שמגיע עם ילדים קטנים - הצטיידו במנשא. עגלה לא ממש אפשרית כאן.
יורדים במדרגות למטה. לא הרבה. עד שמגיעים לפתחה של מעלית.
זו מעלית שקופה, ממש בראש הבור הגדול שראינו בחוץ.
איתה יורדים עד לפתח המערה (יש גם מדרגות למי שמתעקש).
עוד כמה מדרגות למטה, ונכנסים למערה. המערה התגלתה ב1889, ובתוכה זורם נהר, 103 מטר מתחת לפני הקרקע.
הסיור במערה מתחיל בשביל לא ארוך, על גדות הנהר שמסביב יש תאורה רכה ונטיפים וזקיפים מכל עבר, עד שמגיעים לרציף הסירות הקטן. שם עולים על סירה בקבוצות של 10 אנשים, עם מדריך שמשיט את הסירה בתוך המערה לאורך קילומטר של נהר. מחזה מרהיב!
בתום השיט יורדים לסיור מודרך בשאר המערה (ההדרכה בצרפתית, אך המדריכה תרגמה לאנגלית למי שביקש), סיור שכולל מעל 300 מדרגות. לצלם במערה זה בלתי אפשרי, אבל מומלץ בחום להכנס לאתר ולהתרשם - יש שם סיור וירטואלי במערה.
יצאנו מהמערה, התרגלנו מחדש לאור יום, ונסענו לכפר האדום - Collonges La Rouge במטרה גם למצוא שם ארוחת צהריים. הכפר נמצא ברשימת הכפרים היפים בצרפת, והוא בהחלט מצדיק את שמו - כולו בנוי מאבנים אדומות.
הסיור בכפר הוא ברגל בלבד, אין אפשרות להכנס עם הרכב (אותו משאירים בחניון בכניסה לכפר), אבל הכפר בהחלט שווה סיור. חנויות קטנות וייחודיות נמצאות בתוך סמטאות של מבנים אדומים עם גגות שחורים, אווירה מאוד רגועה ונוף של שדות ירוקים.
עצרנו לארוחת צהריים נעימה בפיצריה משודרגת, עם פיצות קצת יותר ייחודיות מהרגיל, ובחוץ התחיל גשם סוחף. איכשהו ברגע שסיימנו לאכול, הגשם הפסיק, השמיים התבהרו והשמש יצאה, והמשכנו להסתובב בכפר לעוד שעה קצרה.
את סוף היום בילנו בסופר המקומי כדי להצטייד לשאר הימים - כרגיל חוויה פוקחת עיניים ביחס למחירי המזון בארץ ובאירופה. שם זול יותר...
הבוקר הגיע עם שמיים אפרוריים, עוד יום מצויין לביקור במערה. שם גם ככה קר, אבל לפחות לא ירד עלינו גשם.
לשם כך נסענו לצד המרכזי-מערבי של הפריגור השחור, למערת Grotte de Rouffignac
הסיור במערה נעשה ע"י רכבת קטנה, והגענו ממש רגע לפני שהיא נסגרת למנוחת הצהריים שלה.
השם הנוסף שניתן למערה היא "מערת 100 הממותות" בגלל שפע ציורי הקיר שיש בה, בכללן גם ציורי ממותות רבים.
החוויה עצמה מאוד נחמדה, נכנסים למערה חשוכה וקרירה, עולים על רכבת קטנה שמסיירת בתוך מבוך של סמטאות במערה הענקית. ההסברים הם בצרפתית, אבל אפשר להשכיר נגן עם הסברים באנגלית. בסוף הסיור מגיעים לחלל גדול, בו אפשר לרדת מהרכבת, ולראות המון ציורים שצויירו על תקרת המערה. מדהים לראות ציורים ברורים שצויירו לפני עשרות אלפי שנים. בכל מקרה, אל תשכחו להצטייד בביגוד חם, כי מתחת לפני האדמה קררר!
הבנות די נהנו מהביקור, בעיקר מהנסיעה ברכבת, אם כי לקראת הסוף הן כבר אבדו את הסבלנות. אח"כ כל ביקור במערה גרר בקשות לרכבת מצד הפיצית...
בתום הביקור במערה כבר הגיעה שעת הצהריים, ומזג האוויר לא השתפר במיוחד.
החלטנו לסע לעיר Montignac הקרובה יחסית כדי למצוא מסעדה וכדי לקפוץ לתחנת מידע לתיירים - בעיקר כדי לראות מה צופן לנו העתיד בנושא מזג האוויר.
העיר עצמה הרגישה די נטושה, ותחנת המידע היתה סגורה לצהריים, אז בנתיים נהננו מארוחת צהריים במסעדה. זה כמובן אחרי שהצלחנו לצלוח את התפריט שהיה כולו בצרפתית.
במקור התכוונו לסע לפארק פרהיסטורי. אבל כשהגענו לשם, מזג האוויר היה סגרירי במיוחד והפארק נראה נטוש.
החלטנו להסתובב - בנתיים הבנות ישנו בשלווה באוטו - ולסע למערות המפורסמות ביותר באזור Grotte de Lascaux & Lascaux II - מערות לסקו.
המערות התגלו ב1940, על ידי כמה צעירים שהלכו לחפש את הכלב שלהם שברח.
הן מכילות ציורי מערות מדהימים ומאוד מפורטים, בכמה צבעים, שמוערכים מלפני 15-17 אלף שנה.
המערה המקורית היתה פתוחה לציבור, אך עם הזמן התגלה שהנשימה וחום הגוף של האנשים הורסים את הציורים, כך שהיא נסגרה למבקרים, ובמשך 11 שנה עמלו 20 אמנים על הכנת מערת העתק.
בהתחלה זה קצת מאכזב להכנס למערת העתק, ולא לדבר האמיתי. אבל אחרי שנכנסים ורואים את הציורים במערה - האכזבה נעלמת. הציורים בלסקו היו מהיפים ביותר שראינו באזור.
הסיורים במערה הם עם מדריך, יש קבוצות עם הדרכה באנגלית. לילדים קטנים היא פחות מתאימה אבל פיצית התנהגה די יפה בתוך מנשא צד צמוד אליי. כך או כך - תמונות מהמערות אני לא יכולה להראות, כי אסור לצלם. אבל אפשר לראות באתרים השונים.
שעה לאחר מכן כבר היינו חזרה בבית שלנו. הדרך כרגיל היתה מלאה בשדות ויערות.
הגידולים העיקריים באזור הם טבק, חמניות ותירס, ורואים שדות תירס עצומים בכל פינה. רובם כבר היו רגע לפני ייבוש סופי, אבל מדי פעם עוד אפשר לראות שדות ירוקים, עם צמחי התירס שנישאים לגובה מרשים.
אזור הפריגור עמוס במערות. זו אחת מאטרקציות האזור - מערות פרה-היסטוריות עם ציורים של האדם הקדמון, מערות נטיפים, מערות שנוסעים בהן ברכבת, או שטים בסירה, מערות שהגישה אליהן ברגל או במעלית, מערות מתחת לאדמה או בתוך הצוקים וההרים. המגוון עצום, ולא פשוט היה לבחור לאילו מערות ללכת.
הבחירה הראשונה שלנו היתה אחת מהמערות המומלצות ביותר באזור, מערת נטיפים מדהימה ומאוד ייחודית - Gouffre de Padirac. המערה נמצאת בצד המזרחי של הפריגור וקל מאוד למצוא אותה.
כבר לפני הכניסה למערה ראינו בור גדול באדמה. ממש ממש גדול.
נכנסנו פנימה והתחלנו את הסיור.
קודם כל, מי שמגיע עם ילדים קטנים - הצטיידו במנשא. עגלה לא ממש אפשרית כאן.
יורדים במדרגות למטה. לא הרבה. עד שמגיעים לפתחה של מעלית.
זו מעלית שקופה, ממש בראש הבור הגדול שראינו בחוץ.
איתה יורדים עד לפתח המערה (יש גם מדרגות למי שמתעקש).
בור גדול ומעלית בצידו
פתח המערה - אי שם למטה
עוד כמה מדרגות למטה, ונכנסים למערה. המערה התגלתה ב1889, ובתוכה זורם נהר, 103 מטר מתחת לפני הקרקע.
הסיור במערה מתחיל בשביל לא ארוך, על גדות הנהר שמסביב יש תאורה רכה ונטיפים וזקיפים מכל עבר, עד שמגיעים לרציף הסירות הקטן. שם עולים על סירה בקבוצות של 10 אנשים, עם מדריך שמשיט את הסירה בתוך המערה לאורך קילומטר של נהר. מחזה מרהיב!
בתום השיט יורדים לסיור מודרך בשאר המערה (ההדרכה בצרפתית, אך המדריכה תרגמה לאנגלית למי שביקש), סיור שכולל מעל 300 מדרגות. לצלם במערה זה בלתי אפשרי, אבל מומלץ בחום להכנס לאתר ולהתרשם - יש שם סיור וירטואלי במערה.
יצאנו מהמערה, התרגלנו מחדש לאור יום, ונסענו לכפר האדום - Collonges La Rouge במטרה גם למצוא שם ארוחת צהריים. הכפר נמצא ברשימת הכפרים היפים בצרפת, והוא בהחלט מצדיק את שמו - כולו בנוי מאבנים אדומות.
הסיור בכפר הוא ברגל בלבד, אין אפשרות להכנס עם הרכב (אותו משאירים בחניון בכניסה לכפר), אבל הכפר בהחלט שווה סיור. חנויות קטנות וייחודיות נמצאות בתוך סמטאות של מבנים אדומים עם גגות שחורים, אווירה מאוד רגועה ונוף של שדות ירוקים.
עצרנו לארוחת צהריים נעימה בפיצריה משודרגת, עם פיצות קצת יותר ייחודיות מהרגיל, ובחוץ התחיל גשם סוחף. איכשהו ברגע שסיימנו לאכול, הגשם הפסיק, השמיים התבהרו והשמש יצאה, והמשכנו להסתובב בכפר לעוד שעה קצרה.
את סוף היום בילנו בסופר המקומי כדי להצטייד לשאר הימים - כרגיל חוויה פוקחת עיניים ביחס למחירי המזון בארץ ובאירופה. שם זול יותר...
הבוקר הגיע עם שמיים אפרוריים, עוד יום מצויין לביקור במערה. שם גם ככה קר, אבל לפחות לא ירד עלינו גשם.
לשם כך נסענו לצד המרכזי-מערבי של הפריגור השחור, למערת Grotte de Rouffignac
הסיור במערה נעשה ע"י רכבת קטנה, והגענו ממש רגע לפני שהיא נסגרת למנוחת הצהריים שלה.
השם הנוסף שניתן למערה היא "מערת 100 הממותות" בגלל שפע ציורי הקיר שיש בה, בכללן גם ציורי ממותות רבים.
החוויה עצמה מאוד נחמדה, נכנסים למערה חשוכה וקרירה, עולים על רכבת קטנה שמסיירת בתוך מבוך של סמטאות במערה הענקית. ההסברים הם בצרפתית, אבל אפשר להשכיר נגן עם הסברים באנגלית. בסוף הסיור מגיעים לחלל גדול, בו אפשר לרדת מהרכבת, ולראות המון ציורים שצויירו על תקרת המערה. מדהים לראות ציורים ברורים שצויירו לפני עשרות אלפי שנים. בכל מקרה, אל תשכחו להצטייד בביגוד חם, כי מתחת לפני האדמה קררר!
הבנות די נהנו מהביקור, בעיקר מהנסיעה ברכבת, אם כי לקראת הסוף הן כבר אבדו את הסבלנות. אח"כ כל ביקור במערה גרר בקשות לרכבת מצד הפיצית...
בתום הביקור במערה כבר הגיעה שעת הצהריים, ומזג האוויר לא השתפר במיוחד.
החלטנו לסע לעיר Montignac הקרובה יחסית כדי למצוא מסעדה וכדי לקפוץ לתחנת מידע לתיירים - בעיקר כדי לראות מה צופן לנו העתיד בנושא מזג האוויר.
העיר עצמה הרגישה די נטושה, ותחנת המידע היתה סגורה לצהריים, אז בנתיים נהננו מארוחת צהריים במסעדה. זה כמובן אחרי שהצלחנו לצלוח את התפריט שהיה כולו בצרפתית.
במקור התכוונו לסע לפארק פרהיסטורי. אבל כשהגענו לשם, מזג האוויר היה סגרירי במיוחד והפארק נראה נטוש.
החלטנו להסתובב - בנתיים הבנות ישנו בשלווה באוטו - ולסע למערות המפורסמות ביותר באזור Grotte de Lascaux & Lascaux II - מערות לסקו.
המערות התגלו ב1940, על ידי כמה צעירים שהלכו לחפש את הכלב שלהם שברח.
הן מכילות ציורי מערות מדהימים ומאוד מפורטים, בכמה צבעים, שמוערכים מלפני 15-17 אלף שנה.
המערה המקורית היתה פתוחה לציבור, אך עם הזמן התגלה שהנשימה וחום הגוף של האנשים הורסים את הציורים, כך שהיא נסגרה למבקרים, ובמשך 11 שנה עמלו 20 אמנים על הכנת מערת העתק.
בהתחלה זה קצת מאכזב להכנס למערת העתק, ולא לדבר האמיתי. אבל אחרי שנכנסים ורואים את הציורים במערה - האכזבה נעלמת. הציורים בלסקו היו מהיפים ביותר שראינו באזור.
הסיורים במערה הם עם מדריך, יש קבוצות עם הדרכה באנגלית. לילדים קטנים היא פחות מתאימה אבל פיצית התנהגה די יפה בתוך מנשא צד צמוד אליי. כך או כך - תמונות מהמערות אני לא יכולה להראות, כי אסור לצלם. אבל אפשר לראות באתרים השונים.
שעה לאחר מכן כבר היינו חזרה בבית שלנו. הדרך כרגיל היתה מלאה בשדות ויערות.
הגידולים העיקריים באזור הם טבק, חמניות ותירס, ורואים שדות תירס עצומים בכל פינה. רובם כבר היו רגע לפני ייבוש סופי, אבל מדי פעם עוד אפשר לראות שדות ירוקים, עם צמחי התירס שנישאים לגובה מרשים.
המון המון
תירס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה